מהות הפרויקט: תיעוד ושימור 5 מבני טמפלרים

סטטוס: הושלם

שנת התחלה: 2004

שנת סיום: 2009

יזם: לוי קושניר, חברת דאבוס השקעות בע"מ



תיאור הפרוייקט:

במסגרת עבודת משרדינו נערך תיעוד קפדני של המבנים בשלבים שונים של הרס ובנייה, סקר היסטורי אשר היווה בסיס לתכנון החדש וגיבוש המלצות לשימור המתחם, תכנון שימור המבנים וחלקי המבנים עפ"י המקור. הכשרת המבנים לשימושים שונים (לפני קביעת פרוגרמה).

תכנית השימור כללה את:

שער הכניסה (מרחוב אילת)

בית מגורים חד קומתי (שימש כמשרדי בית החרושת)

בית מגורים דו קומתי

הווילה

מבנה בית החרושת ( חלקי בלבד)

הוראות התכנית אפשרו את בניית המגדל ( "מגדל נווה צדק" ) וכן את השימור הפיזי של חמשת המבנים במגרש. עם סיום בנייתו של המגדל ואכלוסו (בעיקר ע"י תושבי חוץ) פסקה התעניינותם של היזמים בהשלמת השימור והכשרת המבנים לפי פרוגרמה. המבנים המשומרים בקפידה, הוזנחו לחלוטין ועד היום עומדים ריקים וללא שימוש. עובדה זו גורמת לבלייה מואצת והתדרדרותם הפיזית של המבנים ההיסטוריים. מזה זמן מקודמת פרוגרמה להסבת המבנים ל "מלון בוטיק".

רקע:

בית החרושת של האחים וגנר נוסד ביפו כמסגרייה ונפחייה בעשור האחרון של המאה ה- 19. בשנת 1900 עם התרחבות פעילותו, עקרו בני המשפחה למתחם משלהם בעיבורה של שכונת וולהאלה, שכונה גרמנית שהוקמה בשלהי המאה ע"י בני הדור השני של קהילת הטמפלרים ביפו. בשכונה החדשה נבנו מפעלים חדשים, בתי מגורים ומבני ציבור. עד מלחמת העולם הראשונה ביסס בית החרושת את מעמדו כחשוב ביותר לעבודות מתכת בתחומי א"י. בין השאר נודעה חשיבות רבה למשאבות ההשקיה שהורכבו בו, אשר סייעו רבות לפיתוח החקלאות ביפו וסביבתה. בשנת 1917, בעיצומה של מלה"ע הראשונה ספג בית החרושת פגיעות קשות בהפגזה של הצי הבריטי. לאחר המלחמה שוקם המפעל והמשיך לפעול עד לתחילתה של מלה"ע השנייה. אז הוחלט ע"י הבריטים לגרש מהארץ את בני קהילת הטמפלרים (שהיו אזרחי מדינת אויב). במרץ 1946, בתום מלחמת העולם ולאחר מגעיו של ווגנר עם הבריטים להשבת הטמפלרים ארצה, התנקש הפלמ"ח בחייו ברחוב לוינסקי בת"א. מטרת ההתנקשות – להבהיר לגרמנים כי חזרתם לארץ אינה רצויה. עם קום המדינה נסתם הגולל על אפשרות שובם של הטמפלרים לבתיהם. הרכוש הרב שהותירו הועבר לרשות מדינת ישראל. בית החרושת של וגנר המשיך פעילותו תחת השם "נחושתן" ולימים עבר לייצר מעליות. הייצור במפעל נמשך עד שנות השבעים. בתחילת שנות השמונים החליטה חברת נחושתן לקדם תכנית בניין עיר במתחם. הכוונה הייתה להקים שני בנייני משרדים. בתכנית לא הייתה כל התייחסות לנושא השימור. התב"ע קיבלה תוקף בשנת 1989. בראשית שנות התשעים נרכשו שטח המפעל ומבניו ע"י לוי קושניר שביקש לשנות את ייעוד הבנייה במתחם ממשרדים למגורים. בשלב זה נכנס לתמונה עניין שימור המתחם. כשנפתחה תכנית המתחם לדיון מחודש ולשינוי ייעוד הבנייה, היא הותנתה בהסכמתם של היזמים לקחת על עצמם את נושא שימור המבנים ההיסטוריים בשטח המפעל לשעבר. להכנת תכנית הבינוי החדשה שכרה חברת נחושתן את שירותיו של האדריכל אברהם יסקי ז"ל.